רש"י על חולין ה׳

1 לא הוה מפליג נפשיה מיניה - לא היה יהושפט נזהר ונבדל ממנו משום חשד כלל אלמא אע"ג דמומר לעבודת כוכבים היה לא הוי מומר לכל התורה כולה:

2 כעמי כעמך - דמשמע הרי אתה כמותינו דסומכין עלייהו:

3 כסוסי כסוסיך ה"נ - דלענין איסור והיתר קאמר אלא על כרחך לענין המלחמה קאמר ליה:

4 בגורן - כי גורן היו יושבים בחיבה ובריעות ובאגודה א' כסנהדרין שאין חושדין זה את זה:

5 שיהו רואין זה את זה - להיות שומעין איש את חבירו ומתווכחין זה עם זה עד שתצא הוראה כהלכה שאילו היו יושבין כשורה שלא בעגולה אין בני ראש השורה רואין בני סוף שורתו וכעגולה שלימה לא היו יושבין כדי שיהא מקום לצאת ולבא:

6 מסייע ליה - לרב ענן:

7 על פי הדבור שאני - שהקב"ה התירו לפי שעה דכתיב מלכים א יז ואת העורבים צויתי שם לכלכלך:

8 ואתרמי מילתא כו' - בתמיהה:

9 ודלמא על שם מקומן - שהיו מצור עורב:

10 מי לא כתיב - שאדם נקרא על שם מקומו ואפילו יחיד ואף ע"פ שאין מדבר בכל אנשי המקום כגון פלשתים גבעונים אלא באיש אחד כדכתיב נערה קטנה:

11 וקשיא לן קרי לה נערה - דהביאה ב' שערות וקרי לה קטנה דמשמע שלא הביאה שתי שערות:

12 וא"ר פדת - האי נערה לאו נערה ממש אלא על שם מקומה דמן נעורן. וה"נ אע"ג דלאו בכל בני המקום קאמר שהרי ודאי לכולן לא גילה שהרי נחבא היה מ"מ איכא למימר דתרי גברי הוו וקראן על שם מקומן ואין מזכיר שמם:

13 עורביים מבעי ליה - דלא אתי למטעי בעורבים ממש:

14 ישראל מעליא הוא - דאנוס הוא:

15 אי נימא מומר לדבר אחד - לאחד מכל המצות לאשמועינן דלא הוה מומר לכל התורה כולה:

16 שכל הכופר בה כמודה בכל התורה - כדכתיב במדבר טו וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה וגו' וילפינן בהוריות דף ח. דבעבודת כוכבים מיירי:

17 מומר לאותו דבר - לשחיטה ולתיאבון ואיצטריך לאשמועינן דלא תימא כיון דדש ביה כהיתירא דמי ליה אלא ודאי כאיסורא דמי ליה ולתיאבון הוא דעבר עליה וכי מזמנינן ליה סכין לא שביק היתירא ואכיל איסורא:

18 מכם - אדם כי יקריב מכם קרבן וגבי נדר או נדבה כתיב דהא כי יקריב משמע כשירצו להקריב:

19 להוציא המומר - שאין מקבלין נדבתו:

20 מכם בכם חילקתי - כלומר מדכתיב האי מיעוטא בישראל ולא באומות דכתיב איש איש מבית ישראל אשר יקריב קרבן לכל נדריכם וגו' בפרשת מומין ויקרא כב ותניא לקמן בפירקין חולין דף יג: איש מה תלמוד לומר איש איש לרבות העובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל וגבי דידהו לא כתיב מיעוטא דלכתוב מן האדם כי יקריב קרבן דמשמע ולא כל האדם שמע מינה בכם חלקתי שכשרין מביאין ולא המומרין ולא באומות שכולן מתנדבין מקבלין מהם:

21 עם הדומה לבהמה - שאין מקיימין את המצות: מן דכתיב גבי בהמה למעוטי רובע ונרבע הכי דריש ליה בבבא קמא דף מ: ובבכורות דף מא. ובתמורה דף כח.:

22 מפושעי ישראל - משמע מזידין כדתניא במסכת יומא דף לו: פשעים אלו המרדים וכן הוא אומר מלך מואב פשע בי והיינו מומר ולקמן מפרש לה ואזיל:

23 ומנסך את היין - לעבודת כוכבים:

24 אי מומר לדבר אחד קשיא מציעתא - דקתני מקבלין אסיפא:

25 אלא לאו ה"ק - מקבלין קרבנות מפושעי ישראל במומר לדבר אחד חוץ מן המומר לנסך את היין ולחלל שבתות דהני חמירי אלמא מומר לעבודת כוכבים כמומר לכל התורה כולה דמי. האי תנא חמירא ליה שבת כעבודת כוכבים דהעובד עבודת כוכבים כופר בהקב"ה והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית:

26 והא מהכא נפקא מהתם נפקא - דאין מקבלין קרבן מן המומרין:

27 מעם - ולא כל עם וגבי חטאת כתיב שבא ע"י השוגג:

28 ר"ש בן יוסי אומר - מכאן אתה למד:

29 אשר לא תעשינה בשגגה ואשם - וסמיך ליה או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא אשמו דמשמע אשר לא תעשינה אם היה יודע שהוא אסור ושגגה היתה לו וחטא ואשם הוא יביא:

30 השב מידיעתו - שאם היה יודע שהוא חלב היה יושב ומבטל מעבירה זו. ואית דגריס השב והוא נמי הפורש ונבדל מתחלה ואין עובר אם היה יודע שהוא אסור ובת"כ גרס היושב:

31 מאי בינייהו - מ"מ מומר לא מקבלינן מיניה בין למר בין למר ואפילו שוגג דהא אילו היה יודע מתחלה נמי היה אוכלו ואין שב מידיעתו:

32 והביא קרבן על הדם - ששגג בו ואילו היה יודע שהוא דם לא היה אוכלו לת"ק מומר שמו ולא מקבלינן מיניה ולר"ש שב מידיעתו הוא בדם ומקבלינן מיניה:

33 מכם ולא כולכם - דלעיל בעולת נדבה משתעי קרא דכתיב בתריה אם עולה קרבנו וגו':

34 דלכפרה הוא - וכיון דדעתו להזיד ולחזור על עבירתו ובהא מיהא אתרמי דשגג ולא הזיד א"כ אמאי נקבל מיניה הא לאו בר כפרה הוא:

35 דלאו חיובא - ולאו אורח ארעא לקבולי דורון מיניה דכתיב זבח רשעים תועבה משלי כא:

36 אבל חטאת דחובה - רמיא עליה:

37 אימא נקבל מיניה - שלא יהא חוטא נשכר:

38 גריעותא הוא - דאוקמת לעיל דפושעים קרי בהמה:

39 שהן ערומים בדעת - כאדם הראשון ומשימין עצמן כבהמה דכאי רוח:

40 וזרע בהמה - ומוקמינן לה במסכת סוטה דף כב. לא קרא ולא שנה ולא שמש תלמידי חכמים עליו הכתוב אומר וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה כלומר החכמים והבורים כולם אזרעם לפרותם ולרבותם:

41 ר"ג - בנו של ר' יהודה הנשיא שהיה מן האחרונים ובית דינו נמנו על שחיטת כותי לאחר שנשנית משנתינו דהכל שוחטין ואפילו כותי ואסרוה:

42 לא שמע רבי כו' - והיינו נמי כי מתניתין:

43 למימרא בעי - וכי לא פשיטא לן דלית להו לפני עור לא תתן מכשול ויקרא יט:

44 קבלה מיניה - רבי זירא מר' יעקב דאפילו כשישראל עומד על גביו אסור או לא קבלה:

45 אכל משחיטת כותי - בישראל עומד על גביו או ע"י שחתך כזית בשר ונתן לו ואכל ואף ר' אסי אכל:

46 ותהי בה רבי זירא גרסינן מתמיה - עליהן שאכלוה ומבעיא ליה בלביה הכי:

47 לא שמיע להו - הא דנמנו ר"ג דאי שמיע להו הוו מקבלי או דלמא שמיע ולא קבלוה:

48 והדר פשיט - ר' זירא לנפשיה:

49 מסתברא שמיע להו ולא קבלוה דאי ס"ד לא שמיע להו ואי שמיע להו הוו מקבלי לה:

50 היכי מסתייע מילתא למיכל כו' - היאך יגרום שום שטן לפני צדיקים ע"י שוגג שום דבר עון:

51 השתא בהמתן של צדיקים - חמרא דר' פנחס בן יאיר לקמן:

52 אין הקב"ה מביא תקלה על ידן - שתאכל הבהמה דבר האסור לה: